דיכאון לפי הגישה 

אלון חקאק, פסיכותרפיסט

האנליטית יונגיאנית

קרל גוסטוב יונג היה פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי שווייצרי, ממנסחי התורות הפסיכולוגיות הגדולות, אשר הטביע את חותמו על תחום הפסיכותרפיה.

החיבור שלי ליונג הינה גישתו החיובית כלפי תסמיני הדיכאון. על אף כל הקשיים החבויים בתוכו, הדיכאון יכול להוביל לקריאה למסע - להתפתחות ולגדילה. 

יונג היה אדם טלאולוגי, הוא האמין שלכל בעל חיים בטבע יש תכלית, מטרה. הוא הכיר בכך שיש לחיים כיוון. ואנו, בני האדם, "מערכות של מטרות מכוונות המבקשות לממש את עצמם".

 

יונג הכיר בכך ש"דברים" לא קורים לנו סתם . כאשר אנו חולים, מעורבים בתאונות, אסונות או בתקופה של "מזל" רע, החיים מנסים לקבל את תשומת ליבנו ( שניתן לעשות בצורה יעילה יותר דרך דברים שליליים מאשר על ידי דברים חיוביים).

דיכאון הוא אחד מהדברים השליליים שיכול לקבל את תשומת הלב שלנו.

יונג פעל על פי ההנחה שמצבים כמו דיכאון הם משמעותיים, מאחר וסימפטומים כאלה הם למעשה הודעות מהלא מודע שמנסה להסב את תשומת לבנו, ובאמצעות הסימפטומים הללו הלא מודע מדבר אלינו. הוא האמין שהלא מודע מחזיק עבורנו אוצרות - יש לו כוח ריפוי.
לכן במקום לנסות ולעצור את הסימפטומים יונג ניסה, ביחד עם המטופל להשתמש בסימפטומים כדי "להקשיב" ללא מודע. יונג מציע לעודד מטופל עם דיכאון להיות מודע ככל האפשר למצב הרוח שהוא שרוי בו, לשקוע לתוכו ללא סייג ולציין את כל הפנטזיות והאסוציאציות האחרות שעולות אצלו המהוות שער אל התת מודע.

יונג האמין, שבאמצעות ביטויו המלא של הדיכאון, והתבוננות על "התמונה של התכנים ונטיות הלא מודע, שרוכזו יחד בדיכאון", תוכן המידע שהיה בלא מודע יהפוך למודע וזמין לתודעה.

בדומה לפרויד, יונג האמין שיש להביא תכנים מן הלא מודע למודע (לתודעה) על מנת לקדם את המטופל לכדי הבראה. יחד עם זאת, האמין שזה לא מספיק וכי ל-לא מודע עצמו יש כוח מרפא משלו. לכן, יש לשהות שם זמן מה.

לסיכום,

יונג פעל על פי אמונתו בטלאולוגיה - שיש לחיים תכלית - לפי ההנחה שכל מצב בחיים מכיל למידה, לקח, ומסר עבורנו. 
יונג הכיר בכך כי מצב של דיכאון מהווה "אתגר עבור המטופל" ולגלות את הסיבה לדיכאון, לא חשוב כמו להבין את מטרתה או יעדה.

 

עוד על בדידות לחץ כאן

עוד על רגשות אשמה לחץ כאן

עוד על חרדה לחץ כאן