מחקרים רבים מראים שפרידה מבן זוג היא אחת ההתמודדויות הקשות ביותר, אפילו יותר ממחלה כרונית, פיטורין,  או מוות של אדם קרוב. דווקא בהתמודדות כזו, הדורשת מאיתנו חוזק, אנו מרגישים הכי חלשים.

 

אם כך, כיצד ניתן להבדיל בין תהליך פרידה נורמטיבי לפתולוגי? מתי תהליך הפרידה הופך לדיכאון?

האם הזמן עושה את שלו? איך ניתן לעבור זאת ולחזור לשגרה?

כיצד ניתן להקל בתהליך זה? ובכלל איך ניתן אפילו להיתרם ולהתפתח בעקבות פרידה מבן זוג? (כן, זה אפשרי!!!)

 

איך אדע האם התחושות שלי נורמליות או פתולוגיות (דיכאון)?

 

הרבה פעמים לאחר פרידה מופיעים תסמינים של דיכאון: היעדר כוחות, הפרעות שינה, היעדר תיאבון, בולמוסי אכילה, השתקעות במיטה, קושי לחוות שמחה, דברים בסיסיים שפעם הייתי אוהב, כבר איבדו את משמעותם. לעיתים אפילו מחשבות על אובדנות.

חשוב לציין שהתופעות  הללו נורמליות לחלוטין. אך כמו כל דבר בחיים, זה תלוי זמן. במידה וזה לוקח כמה ימים עד שבועיים, זה טבעי ואף נחוץ מפני שזה מאפשר לאדם להתרכז בתוך עצמו, ולעכל את שעובר עליו. ברוב המקרים לאחר כשבועיים קשים התסמינים הולכים ודועכים עד שחוזרים לתפקוד בסיסי תקין, הולכים לעבודה, נפגשים עם חברים, מסוגלים לחייך ואף לשמוח. לצד זה בחלק גדול מהזמן ישנן מחשבות רבות העוסקות בבן הזוג או בת הזוג. אך מחשבות אלו לא פוגעות בתפקוד היומיומי הבסיסי שלנו.

אך במידה והימים עוברים והתסמינים חזקים מדי ואינם דועכים גם לאחר מספר שבועות וממשיכים לחוות עצבות גדולה, בכי, חוסר תיאבון, הפרעות שינה, חוסר תקווה וייאוש. לא מוכנים להיות בתקשורת עם אחרים וממשיכים להסתגר, יש חשש שעלול להתפתח דיכאון.

אבי הפסיכולוגיה, זיגמונד פרויד, במאמרו הקלאסי "אבל ומלנכוליה" מבחין בין פרידה בריאה לפרידה פתולוגית. הפרידה הבריאה, כוללת תקופת אבל שמסתיימת לאחר זמן מה. המעניין הוא שפרויד מתאר שדווקא בקשר טוב ומיטיב ישנו סיכוי  גבוה לפרידה בריאה. לאחר פרידה כזו  האדם שממנו נפרדנו, נשאר איתנו בלב גם כשהוא כבר לא לצידינו.  לעומת זאת הפרידה הפתולוגית, היא מצב רגשי קשה המתרחש בעקבות פרידה לאחר קשר בעייתי, מורכב אשר לא היה מיטיב. במצב זה, העצבות, הכאב והמועקה נשארים זמן רב לאחר הפרידה. במצב כזה מומלץ ורצוי לפנות לטיפול פסיכולוגי.

 

האם הזמן עושה את שלו?

 

חד משמעית כן. כאשר מדובר ב"פרידה בריאה".

אך כאשר מדובר ב"פרידה פתולוגית" ישנו סיכון שהמצב הרגשי המעורער המתקיים לאורך זמן רב, יקבע את התחושות הקשות, ויביא לדימוי עצמי נמוך, ולעיתים אפילו לפגיעה במיומנויות החברתיות שרכשנו. ככל שהזמן עובר, נישאב יותר ויותר אל הבדידות.

 

כיצד ניתן להקל על תהליך הפרידה ולחזור לשגרה?

 

* יש להכין את עצמינו לתקופה לא פשוטה, אפילו קשה מאוד. עצם ההכנה וההכרה בכך, תביא התמודדות בריאה ונכונה עם            הפרידה.

 

* יש לנסות לשהות ככל הניתן בסביבה תומכת, משפחה אוהבת, חברים, שיוכלו להכיל את הכאב העצבות בתקופה זו.

 

* חשוב, להיות אמיתי ולא להעמיד פנים שהכל בסדר - לכן חשובה סביבה תומכת, מבינה ומכילה תאפשר לך להיות אתה.

 

* דווקא בשבועיים הראשונים יש לנסות למלא את לוח הזמנים בעיסוקים, מפגשים, מעין הסחות דעת. כמובן, הכוונה אינה              להתעלם ולהכחיש את הפרידה וכל מה שקשור בה.

 

* מומלץ לעשות פעילות גופנית, תתפלאו לדעת כמה ספורט יכול להקל על תחושות קשות של עצב וכאב. בפעילות גופנית,              משתחררים אנדורפינים - משככי כאבים טבעיים הנמצאים במוח, הגורמים לתחושה טובה, לשחרור ולהסחת דעת מכאבים            שונים. חשוב לציין, שלסביבה התומכת יש חלק גדול בעידוד לביצוע פעילות גופנית בתקופה שלאחר פרידה, כי בתקופה זו

   קשה מאוד לגרום לזה לקרות לבד.

 

* כדאי לזכור (עם כל הקושי החבוי בזמן תהליך הפרידה) שכמו רוב הדברים בחיים, הזמן עושה את שלו, באמת!

 

* פעמים רבות טיפול פסיכולוגי יכול להקל משמעותית בהתמודדות עם הפרידה.

 

כיצד ניתן להרוויח ולהתפתח בעקבות פרידה מבן זוג?

 

כאשר פונים לטיפול פסיכולוגי, ניתן לעבד את הפרידה באופן מקצועי וברור. עיבוד אשר ניתן ללמוד באמצעותו מה ביחסים היה שייך אליי, לדפוסי ההתנהגות שלי, למשפחה ממנה באתי, לעולם הפנימי שלי, ומה לא היה שייך אליי, אלא לבן הזוג. עיבוד כזה יכול למנוע כניסה לקשר דומה עם אדם אשר לא מתאים לנו בהמשך, או/ו ללמד אותנו לסגל דפוסי זוגיות בריאים יותר. דוגמא שכיחה ביותר היא הבנה כיצד ניתן להיות בקשר מבלי לאבד את עצמי בתוכו.

 

לעיתים תחושות קשות שהפרידה מעלה יכולים להיות קשורים לצרכים פסיכולוגיים עמוקים שלא סופקו בתקופת הילדות. כאשר גדלים למשפחה שאינה נענית לצרכי הילד, ישנו רעב נפשי עמוק וצורך עצום למלא חלל זה בבגרות. המון פעמים בקשר, אדם כזה, בלית ברירה, הופך לתלותי מאוד בבן הזוג, עם צורך עז שיגנו עליו ויטפלו בו בכדי למלא את החלל והחסך שחווה בהיותו ילד. לרוב קשר כזה אינו יכול להחזיק זמן רב. טיפול פסיכולוגי יכול להקל על החסך העמוק הזה.

 

קרל גוסטוב יונג, אשר גם הוא שייך לאחד ממייסדי הפסיכולוגיה,  כתב "כמה קשרי נישואין נהרסו במשך שנים, ולעתים לתמיד, בגלל שהוא רואה באשתו את אמו והיא את אביה בבעלה, ואף אחד משניהם אינו מזהה את המציאות האמיתית של בן-הזוג!"

טיפול פסיכולוגי יכול להתיר פלונטר סבוך שכזה.

 

עוד על דיכאון לחץ כאן.

עוד על בדידות לחץ כאן.

עוד על רגשות אשמה לחץ כאן

עוד על חרדה לחץ כאן