תחילה, יש להבין שגירושים לנער/נערה הם טראומה, אולי הטראומה הגדולה ביותר שהם חוו עד כה.

הנער מרגיש שהבית שבנו לו, מתמוטט, מתפרק לרסיסים והחרדה גדולה, גדולה מדי.

תחילה, הוא מנסה לעצור את הפרוק, לתקן, בכל הכוח. להושיב את  ההורים לשיחה, מנסה לגשר ביניהם, להביא לשלום בית. כשזה לא מצליח הוא מנסה לגייס אותם, וכל האמצעים כשרים, ניתן להבחין בהתדרדרות בלימודים, הגעה הביתה בשעה מאוחרת, לעיתים אף תהיה אלימות בבית הספר ומחוצה לו, הכל בכדי שהפוקוס ירד מהגירושים ויתמקד בו. בעצם באופן לא מודע, מתחיל תהליך של פגיעה עצמית. הנער שם לב שהוא נקלע לאיזו בעיה רצינית, שני הוריו מתגייסים למענו, ויש לו תחושה שזה יגרום להם להישאר יחד. כאשר זה לא קורה, החרדה ממשיכה לגדול. המתבגר מבין שהוא לא יכול לעצור את זה, אין לו שליטה על פירוק הבית, על הגירושים, בעצם אין לו שליטה על חייו. החרדה מתעצמת. בהמשך, הוא כבר מפסיק להאמין. מפסיק להאמין באלוהים, הרי הוא לא עצר את זה, הוא לא עזר לו בזה, מפסיק להאמין בהוריו, הרי אם הוא היה חשוב להם והם היו אוהבים אותו באמת, הם היו מתאמצים בשבילו, ונשארים ביחד ולא מתגרשים.

ולאט לאט, הנער מפסיק להאמין בעצמו, הרי אף אחד לא עצר את זה, כלומר הוא לא שווה את זה, הוא הסיבה שבגללה הם מחליטים להתגרש. הוא לא היה מספיק טוב, מספיק חכם, מספיק יפה, מספיק רגיש. זה בגללו.

האבסורד, שהעולם של הנער/ה מתמוטט והעולם ממשיך כרגיל, לא ער לשבר שמתקיים בתוכו, וכך גם הציפיות ממנו ממשיכות כהרגלן, להצליח בלימודים, להכין שיעורי בית, לעזור במטלות הבית, להיות חבר טוב, ועוד.

העולם מתמוטט לו, והוא מנסה לא להישבר האם אתם באמת חושבים שלימודים מעניינים אותו ברגעים אלו? הוא מנסה לשרוד את השבר. 

והכי גרוע, דווקא בזמנים האלו כשהוא הכי צריך את הוריו, שיהיו שם, שיחזיקו אותו, שירגיעו, שיפחיתו קצת מהחרדה, לרוב הם לא פנויים – כי הם עצמם חווים את אותו הדבר. והם מפנים את כל הכוחות בכדי שהם עצמם לא יתפרקו בשבילם ובשבילו. הם עצמם בעיצומם של הגירושים ומגייסים את כל כוחם בשביל זה. הם בעצמם צריכים שמישהו יהיה שם, שיחזיק אותם, שיאמר להם שהכל בסדר, שיחבק אותם ושיכיל אותם. בעצם, מנעד ההכלה שלהם פוחת. יש להם פחות זמן וכוח בשביל המתבגר. זה רק "מראה" לו שהוא צודק. הוא באמת לא שווה.

​

דימוי העצמי של הנער/נערה יורד באופן משמעותי.

 

בעקבות כך הסכנה שהנער/נערה יהיו חשופים להתנהגויות סיכון מתגברות, התנהגויות כגון: אלימות, שימוש בסמים, אלכוהול, מיניות מסוכנת, קאטינג, הפרעות אכילה דיכאון ואף אובדנות.

 

פעמים רבות, בתהליך הגירושים עלולות להתפתח מחלוקות וריבים והנער נדרש לבחור צד. העניין הוא שגם אם הוא לא נדרש, בהתחלה הוא תמיד יבחר צד. גם אם ינסה להסתיר זאת.

יש להבין שתהליך הבחירה הזה דורש מאמצים נפשיים ענקיים. כשבוחרים צד, הנער, בעצם עובר תהליך של הכתמה של הצד השני – רק כך, הוא יכול להיות שלם עם בחירתו (הלא טבעית). אך יחד עם ההכתמה ובחירת הצד, קיים בו חלק שנורא רוצה להיות עם החלק המוכתם. תהליך זה יוצר לנער דיסוננס שלוקח את מרבית כוחותיו.

בנוסף, פעמים רבות, בזמן תהליך הגירושים, אחד/אחת מההורים עוזב את הבית. פתאום הנער לא רואה את אחד ההורים על בסיס יומי, דבר שהיה רגיל אליו כל חייו. ישנו געגוע, דאגה, כעס, אכזבה ופחד – הכל יחד.

לעיתים, אחד ההורים הגרושים מתלונן על הצד השני בפני הנער ובמודע או לא במודע, הוא הופך להיות שופט – מי אשם? מי צודק? בעצם הוא מקבל כוח עצום שהוא לא יכול או רוצה להתמודד איתו.

 

ומה מתחולל בתוך נפשו?

חשוב לדעת שההורים שלנו מופנמים בתוכנו, משמע, כאשר ההורים במחלוקת גדולה זה עובר לנער, בתוכו מתחולל מאבק פנימי בין שני ההורים המופנמים. מתקיימת בתוכו מלחמה בינו לבין עצמו (בין חלק אחד בנפש לחלק אחר) ובמלחמה כמו במלחמה יש רק מפסידים.

​

כיצד ניתן להקל על הנער/ה בגירושים: